נילי הררי על החיים ועל המוות

באחד מן המערכונים המצחיקים של “ניר וגלי” מארץ נהדרת, מגלה השרקן (חזיר ים? קביה?) בעקבות שיטוט בויקיפדיה, שתוחלת חייו הממוצעת היא 8 שנים. לפתע אוחזת בו חרדה קיומית, והוא תוהה על משמעות חייו. מה הטעם לשאוף ולהתפתח, כאשר ממילא נותר לו זמן קצר כל כך לחיות?

החיה היחידה שיודעת לבדוק בויקיפדיה את תוחלת חייה הצפויים היא האדם, ואכן נראה שרק בני אדם מודעים לעובדת מותם הבלתי נמנע, ועוסקים בחרדה מן המוות והדחקתו, כל אחד בדרכו השונה. פסיכולוג ידוע בשם ארווין יאלום כתב: “על קיומנו מאפילה בלי הרף הידיעה שנגדל, נפרח, ובאורח בלתי נמנע ניבול ונמות”. לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, ארווין יאלום, הוגה מחשבתי ידוע במחקרים הפסיכולוגיים, אמר כי האנושות פיתחה שתי דרכים להתמודד עם המוות. הראשונה, היא הנתיב שמציעה הדת: לא צריך לפחד מהמוות, אם מאמינים שיש חיים אחרי המוות, והוא דווקא מעבר לעולם טוב יותר. אם הדת עובדת עבורכם, אז מה טוב.

עם זאת, אומרת הררי, יאלום הציע את התבונה האנושית כאמצעי נוסף: לפי יאלום, ניתוח מחשבתי של המוות יכול לעזור לנו להתמודד עם הפחד ממנו. מדוע אנו פוחדים מן המוות? מדובר במצב שבו אנו פשוט איננו קיימים. לא שינה, אלא פשוט חוסר קיום. אנו אפילו לא מסוגלים לדמיין מצב כזה. כלומר, המוות הוא לא בהכרח רע או טוב, שהרי אנחנו פשוט לא יכולים לדמיין אותו. מדוע לפחד מהמוות אם אף פעם לא נדע שאנו מתים?

לפי יאלום, אם לא נפחד מן המוות ונדחיק אותו, אלא “נביט בו ישירות”, נדע להעריך יותר את חיינו. המוות הופך את חיינו לפי השקפה זו למוערכים יותר וחיוניים יותר.